המחנכת שלי נפטרה
היא הייתה המורה היחידה שאי פעם אהבתי, היחידה שהצליחה להכיל את העובדה שלא בכל בוקר יש לי כוח לקום מהמיטה ולהגיע לבית ספר, היחידה שכל יום שאלה אם אני מגיעה ללימודים ואיך אני מרגישה, היחידה שבאמת האמינה בי.
אני שונאת את היום הזה ואני שונאת להיות בהר הרצל ואני שונאת לראות אמהות בוכות על הקבר של הילדים שלהן ואני שונאת להצטרך לבחור קבר אחד שאותו הכי חשוב לי לבקר היום
באמת שמעתי עכשיו מישהי מהבסיס אומרת שהיא לא מבינה את ההפגנות על החטופים אבל לגמרי תומכת ומבינה את הדוסים שחוסמים לנו כרגע את הבסיס מכל מקום כי לא בא להם להתגייס
לפני שהתגייסתי היא כתבה שהיא גאה בי ובתפקיד שאני הולכת לעשות, וביקשה ממני לעדכן אותה בכל כמה זמן שאני בסדר. לא עידכנתי כי עברתי תפקיד. היא לא יודעת שעברתי תפקיד. היא אף פעם לא תדע.
בשיחה האחרונה שלי איתה אמרתי לה כמה שאני מעריכה אותה ואוהבת אותה לנצח, גם כשהיא כבר לא המורה שלי.
בנים באמת ייסעו שעות בשביל לראות אותך ויכירו אותך לאמא שלהם וינשקו אותך במצח וילמדו לנגן את השיר האהוב עלייך ויבשלו לך את האוכל האהוב עלייך ואז יגידו שהם לא רוצים זוגיות