הרבה דובר ונכתב פה על חיילים ששלחו יד בנפשם, ועל האוזלת יד המשוועת ועל האטימות ההרמטית של המערכת בכל הנוגע לטיפול ובכאלו ולצערי, גם אני חוויתי לוויה שכזו.
טומנים אותו באדמה, חיים שלמים נגדעו באיבם, רק משום שנלחם בשדים עד אשר לא יכל להם, עד אשר הרגיש כי הנטל אותו הוא נושא כבד דיו בכדי להמשיך להרימו.
יהי זכרו ברוך
יהיי זכר כל החללים ברוך
לא מצליח להירגע מהחייל שישב לידי בנסיעה ומשום מה החליט שהשילוב בין קינדר בואנו לבן וקבנוס טירת צבי בשעה 9:15 בבוקר זאת פסגת הקולינריה
אם תשאלו אותי המחבוש מחכה לו
ולפתע, אני מוצא את עצמי נושא את הארון בחרדת קודש, קורא קדיש על חייל פחות או יותר בן גילי, באמת מנסה בכל כוחותי להיות חזק - עד שהגיע הרגע בו כמעט נשברתי.
C’EST LA VÉRITÉ, et rien que la vérité. Ouvre vos yeux, il ne s’agit pas de guerriers de la liberté, vous savez très bien qu’est qu’ils ont fait et encore, vous choisissez à ignorer.
C’est pas au nom de la liberté, Hamas = ISIS
לפתע אני מוצא את עצמי בוואן צבאי, משוכנע כי אני בדרכי להניח זר על אחד מהקברים הללו כשלפתע, אחד הנגדים מבשר לנו שאנחנו ניהיה נושאי הארון. הוא אמר: ״מותר להזיל דמעה, מותר להתרגש, אבל לא להתפרק. להישאר מייצגים״.
סגרתי שבת סופ״ש אחרון וביום שישי הסתפרתי אצל דוד מהלוגיסטיקה. בעודו מספר אותי, פתאום הוא זורק לי הערה:
״וואלה יש ראשים שכיף לספר״
שאלתי אותו האם אני אחד מהם
הוא אמר לי: ״וואלה, כן״
לא התרגשתי ככה מאז הבר מצווה