בומר בחתונה אתמול: "אם אני הייתי מתרפק על ציצים יפים כאלה גם אני הייתי רגוע". תגיד יא אפס נראה לך שכשהתינוק שלי עליי בא לי לשמוע שאתה חרמן?! אין כבר שום דבר קדוש??
מכירים את המתנס ליד הבית שלכם? זה שהילד שלכם קורא בו בספרייה, הולך לחוג רובוטיקה, נחשף להצגות ושעות סיפור ומכיר את הקהילה בירידים השכונתיים השונים? אז מהיום הוא עובר לידיים של שס. זה מפחיד בכלכך הרבה רמות.
בום 😊 בשבח והודיה לבריאה המופלאה, ולאחר הרבה שנים של נסיונות, אני שמחה מאוד לשתף אתכם שבעוד קצת יותר מחודש וחצי אשתי עומדת ללדת את בננו הבכור 🥰 אני הולכת לחפור לכם כלכך הרבה!! ולשאול מיליוןןןן שאלות. אבל בינתיים. בום 😊
במראג'ם גם הגיעו מתנחלים לעשות חיפוש. אחד התושבים דיווח שמתנחלים תפסו את הדיר של הגדיים שלו, ואמרו שאסור לאף אחד להתקרב. כשיצאו משם הוא נכנס ומצא את כל הגדיים שחוטים על הרצפה.
התקף חרדה על הבוקר. נכנסתי לאתר של הבנק. על משרה מלאה בעיריית תל אביב הרווחתי החודש 5200. גם בחודש שעבר. לא יודעת מה לעשות. היו החודש המון הוצאות על מעבר הדירה. 5200. למשרה מלאה. אשמח לשמוע רעיונות מה עושים
דייט ראשון. עף עליי בהתכתבות, עף עליי בדלת. מתיישבים. הוא מעשן. מבקשת שלא יעשן, הוא מעשן בכל זאת. מבליגה. מתחילים לדבר. הוא מתחיל לדבר על פמיניזם מכל הנושאים שבעולם. אני מבקשת לא לדבר על זה כי יודעת שזה ירגיז אותי. הוא ממשיך לדבר על זה וכמובן שזה מרגיז אותי. אני מבליגה. מדליק >>
ציוץ אישי וארוך: הגירה. שנים שאשתי ואני מדברות על הגירה מכאן. אני רציתי מדינה דוברת אנגלית כדי שלא נצטרך ללמוד שפה חדשה להוסיף על הקושי, ורציתי את קנדה בגלל הפתיחות הרבה והמחוייהות הרבה לזכויות אדם. הבעיה: קר שם, ובעיקר רחוק מהמשפחה והחברים בארץ. שנוכל לראות אותם רק פעם בשנה. /1
זה הדבר הכי מפחיד שעשיתי בחיים ולכן כרגע אני דוחה את הקץ. ביטול חוק ההתנתקות אתמול היה רגע של אל חזור מבחינתי. לא יודעת מתי זה יקרה, כרגע כאמור ממש דוחה את הקץ, אבל זה יקרה. בכאב לב כי אני אוהבת את הארץ הזאת, אני אמנם לא יהודיה אבל אני עברייה בכל רמח אבריי. כואב כלכך. /3
1.אני חיה עם אוטיזם מהסוג הידוע בטעות בשם אספרגר. אספרגר היה מדען נאצי שהשתמש במחקריו לצורך אאוגניקה. לכן עצם השימוש במילה אספרגר הוא כבר פסול. "אוטיזם בתפקוד גבוה" טוב יותר
2.אוטיזם, כמו נטיה מינית, לעולם אסור שישמשו לביזוי או לעג.
3.וחנה כמובן צודקת. אי אפשר לחבק אותי בלילה.
כשהתפטרתי בפברואר לא עלה על דעתי שלא אעבוד 5 חודשים. אני אוהבת לעבוד ויותר מזה, עשייה מייצרת אצלי מצב רוח טוב וחוסר מעש מכניס אותי לדכאון וחרדות. מחר סוףסוף מתחילה עבודה חדשה, משרה זמנית כמחליפה למזכירה שיצאה לחופשת לידה. אני כלכך לחוצה ומפוחדת כרגע
הלכתי עם חמותי לקנות *לה* עגילים, כמובן שמיד ראיתי עגילים שאהבתי לעצמי, תוך כדי שאני משכנעת את עצמי שצריך להדק את החגורה ואסור לקנות כלום, התברר שהיא הלכה למוכרת וקנתה לי אותם 🥰
ועוד משהו על סימון ביילס: מישהו ירד על השיער שלה שנראה מרושל והיא בלי להתבלבל העמידה אותו במקום בלי רגש מיותר. אמרה - אל תעירו לאשה שחורה על השיער שלה.
בימים האחרונים הדיבור הפסיק להיות תאורטי. ואיתו נולדה הבנה שהיעד שלנו צריך להיות יוון. מדינה שהטבע בה דומה לטבע האהוב עלינו כלכך בישראל, שהאקלים בה דומה והכי חשוב, שטיסה בת שעתיים יכולה להפגיש אותנו שוב עם אהובינו בישראל.
זה מצריך מאיתנו למצוא שם עבודה, כדי לקבל ויזת עבודה. /2
עוד סיגריה. אני מבקשת ממש בנימוס שיכבה. הוא אומר, "או, הנה התחלנו כם הצורך שלכן בשליטה". אני מקשה. איפה יש פה שליטה? להתחשב באורחת זה נימוס בסיסי. זה לא קשור לצורך בשליטה. זה אנושיות בסיסית. הוא אומר "מצטער, כיבית אותי, נסיים את הפגישה כאן". 25 דקות אחרי שהגעתי.>>
שנייה שכחתי משהו לגבי הפמיניזם. כשביקשתי לא לדבר על זה הוא אמר, דווקא בא לי להתווכח. עניתי בחיוך ובנימוס שלא באתי כדי להתווכח. הוא התעקש. אולי הוא רצה להתווכח כדי שאאזין לו ואגיד שהוא צודק וחכם?
אתמול אח שלי כעס עליי. מאוד. יש בינינו הרבה מטענים ואתמול משהו התפוצץ. הוא צרח עליי במשך יותר משעה. זוכרים שאתם מלמדים את הילדים שלכם שהפה יכול להרביץ בדיוק כמו הידיים? ככה אני מרגישה. כאילו קיבלתי מכות. העברתי את אתמול בציפה לא מודעת. וגם היום. לא חוויתי את זה אף פעם וזה מפחיד
טוב, טוויטר. המצב הכלכלי מתחיל להיות לא קל ואני זקוקה לתוספת הכנסה. יכולה להקליד, לתמלל ולתרגם בצורה מקצועית. מעבר לזה יכולה לשמור על בחינות, להפעיל קייטנות, להחליף פקידות קבלה בחופשה או כל דבר זמני שתוכלו לחשוב עליו 🙏
פוסט ארוך ואישי, לכאורה לא קשור להפגנות היום אבל בעצם כן. אני גאה מאוד בכל מרכיבי הזהות שלי. כל אחת מהזהויות שלי מעוררת בי גאווה. רק בתחום הקריירה מעולם לא התגאיתי. לא מצאתי את מקומי והסתפקתי בלהתפרנס בדוחק מעבודות מזכירות. כל זה השתנה כשהפכתי להיות ספרנית ילדים. /1
אתמול הלכתי עם התינוק בעגלה כשלפתע ראינו ברחוב את יוני רכטר! אני שתיתי מיץ אומץ ואמרתי לו שהתינוק מכור לכבש השישה עשר והוא ממש שמח. זהו עכשיו הוא רשמית חל�� מהמשפחה 🥰
כששלחתם את ילדיכם לחינוך הממלכתי שם בכל חג וחג לימדו אותם ש"הגויים רצו להשמיד אותנו אבל אנחנו ניצחנו"; כשחגגתם את המיליטריזם ולימדתם את ילדיכם להרעיף אהבה על חיילים; כשנמנעתם מללמוד ערבית ולהשתלב בלבנט וחשתם עצמכם וילה בג'ונגל. מה חשבתם שיצא קולה???
3/בידי גלנט וליל ה-26 במרץ. וכעת נחסם בידי בית המשפט. דווקא עכשיו צריך לכתוב: צריך להגיע לרפורמה (אמיתית) והסכמות (שלא פוגעות בדמוקרטיה) ולא להסתפק במעשה המשפטי. לוין ורוטמן, שורפי אסמים, קנאי ירושלים, סחבו מדינה שלמה (בהנחיית נתניהו) לאירוע מזעזע ומיותר וסירבו להתפשר בשום אופן.
מטורגרת. לפני 9 שנים אימי נפטרה מ-ALS. מחר אמור היה להיות יום הולדתה ה-73. כל שנה סביב התאריך הזה אני מוצפת, בוכה מכל שטות. השנה המחלה עלתה לכותרות בגלל משה נוסבאום, בצירוף מקרים אכזרי. אז מטורגרת פעמיים.. קצת מסתובבת כמו זומבי מאז אתמול
לא זכויות נשים
לא מעמד להט"ב
לא חקיקה משפטית
כולם בשיח, אף אחד מהם לא חורץ גורלות בישראל.
רק סוגיה אחת: ביטחון (היחס לפלסטינים בבסיסו).
ואם בנושא המרכזי כולם נעמדים דום, פלקט של מיליטריזם, 0 אלטרנטיבה - לא פלא שהמחנה הליברלי מפסיד וימשיך להפסיד.
מלחמה היא דבר פוליטי, תתנגדו.
הזלזול ברוח, שחוויתי בחמש שנותיי כספרנית הוא מה שמכאיב לי בעיקר.
זהו. לא יודעת איך אני ממשיכה מכאן. לא רוצה לחזור להיות מזכירה אבל גם חייבת להתפרנס.
ואני מתאבלת על אובדן הייעוד היפה שלרגע, הצלחתי להגשים. /7
סקופ: ישראל סירבה להצטרף להודעה אמריקנית נגד חקיקה אנטי-להט"בית בהונגריה. כ-40 דמוקרטיות מערביות חתמו על ההודעה. ישראל ופולין סירבו. כל הפרטים בכתבה שלי ב-
@WallaNews
קיבלתי בוואטספ:
קהילה יקרה,
חברה ירושלמית אמיצה יצאה מהארון לאחרונה ונתקלה בהתנגדות קשה ולא הגיונית מהמשפחה. לצערנו במקום חיבוק והכלה, הן נכנסו לה לבית, שברו לה את כל החפצים, ושפכו אקנומיקה על כל הבגדים שלה ושל בת זוגה. 💔
נשמח לכל התרומות האפשריות >>
מעבדות לחירות פרטית, זכרון של רגע מכונן: לפני 10 שנים, בערב האחרון של השבעה על אמא שלי, לא יכולתי יותר ויצאתי מהבית. הלכתי לוידאו, ישבתי על הבר ושתיתי בירה. ברגע התנגן גרייס קלי של מיקה. לעולם לא אשכח את הרגע הזה כי זה היה הרגע המדוייק שבו הרגשתי לראשונה שיש לי רשות לחיות.
@s_eyal
@imno6
את התמונה הזאת צילמתי באחד הימים הכי עצובים של חיי. קראתי לה "המנחמים הרשמיים". הייתי בת 40, לבד, החלמתי מסטוץ נוראי וריחמתי על עצמי. יומיים אחרי זה נפגשתי עם מי שהיום היא אשתי. זה היה לפני 7 שנים ❤
בעיקר עצוב וכואב לי על התקציבים המזעריים שהספריות מקבלות. קריאה היא לא מותרות, היא לא הקצפת. היא הבסיס של הבסיס. היא חינוך לאמפתיה ולראיית הזולת ולאהבה וליופי. ומייבשים את הספריות. בונים על זה שהספרניות כולן נשים מסורות שבוערת בהן אהבת הספר והרצון להנחיל לילדים את אהבת הקריאה. /6
אז לפני יומיים היה לי התקף ורטיגו פעם ראשונה בחיים.. באמצע יום עבודה, אמבולנס, מיון וכל הכיף. עכשיו הרבה יותר טוב אבל אני עדיין במיטה, הולכת מאוד לא יציב. בקיצור עשיתי דרמה 🤦🏻♀️
לא נרגענו מסיפור החיילת שנאנסה והתאבדה. עוד זה מדבר וזה בא. צוריאל פרידמן, בחור צעיר שנפגע עמוקות בשירותו הצבאי, סובל מחרדה משתקת ונעזר בכלבת שירות, חושף שהפגיעה האנושה שנפגע בצבא היתה פגיעה מינית. ומי מייצג את האנס? עו"ד עמית חדד (שגם מכנה את הקורבן נוכל ושקרן). אני מטושטשת מכאב
גברים יקרים! זקן זה פיצ'ר לוהט וסקסי ואתם נראים איתו נפלא, אבל היום,שוב קטעתי דייט בעודו באיבו כי הזקן הסריח. לא מספיק לשטוף אותו במים! צריך לחפוף או לסבן.. לא חראם??
מילה על שיפוטיות: זכותי לאנפל אנשים ששופטים אותי. אני חושפת כאן דברים פרטיים מאוד ומעדיפה שרק עיניים חיוביות יראו אותם. עיניים לא ביקורתיות. מרגיש לי בסיסי. זה לא נכתב בכעס בכלל, פשוט הסבר על הבחירות שלי.
@liorchorev
@AlonPinkas
הכלי הפוליטי החזק ביותר של נתניהו הוא השיסוי והפילוג. לא חלמתי שיגיע לפגיעה בזכרון השואה, אבל קשה לומר שאני מתפלאת. ככל שהמשפט הולך וסוגר עליו רמת המופרעות שלו עולה. מפחדת לחשוב מה יעולל כשיהיה לגמרי עם הגב לקיר
@ZoeeAnnie
זה תמיד אותו סיפור. בחור מתוק, דייט מושלם, נפרדים ב"היה לי מדהים" הדדי. הוא שולח לי וואטספים ומתפייט עליי, אני עונה ושואלת מתי ניפגש שוב. כמה ימים אחרי הוא עונה לי, "אני בתקופה ממש עסוקה עכשיו" וזהו, ככה זה נגמר. קרה כבר לפחות 3 פעמים.
פתאום היכולות שלי התחילו לזרוח והמקצוע הזה התאים לי כמו כפפה ליד. הרגשתי שמצאתי את הייעוד שלי.
הבעיה התחילה בתנאי העבודה. נדרשתי לעבוד בשכר עלוב. אבל אמרתי מילא. העבודה ממלאת אותי בכלכך הרבה משמעות, אספוג את זה. ואז נדרשתי לעשות עבודה של שתיים ואפילו שלוש ספרניות לגמרי לבדי. /2
@Yoglas74
@BenCaspit
לרמי בן יהודה יש קשרים במשטרת ירושלים. לא הצלחתי עדיין להבין מאיזה סוג. הוא כנראה מודיע שלהם. הם שומרים עליו היטב, אפשר לראות את זה בסרטונים מההפגנות בשיח' ג'ראח. זה ברור כשמש בצהרים.
(כי מרוב אהבה לילדים קניתי לספרייה דברים), עדיין ההנהלה לא מרוצה ממני.
חשוב להגיד בלי להצטנע שהרמתי את הספרייה הזאת לגבהים שמעולם לא הגיעה אליהם לפניי, ושהילדים וההורים אהבו אותי אהבה עמוקה.
בסופו של דבר הותשתי. נשחקתי. הגעתי לעבודה בלי אהבה ובלי חשק. /4
ושוב אמרתי מילא. המשמעות, והילדים הנפלאים פיצו אותי על העומס. אבל ההנהלה לא ויתרה ובכל משוב קיבלתי הערה, למה אני לא עושה עוד, למה אני לא עושה יותר. והרגשתי אשמה. אשמה ובושה. על זה שאני לא עושה את מה שמצפים ממני. על זה שלמרות כל המשאבים הפיזיים, הרגשיים והכלכליים /3
ראיתי איך איכות העבודה שלי מידרדרת מדי יום. הייתי מגיעה הביתה בוכה כל יום, מלאה בסטרס. וברגע אחד של טריגר, לקחתי את התיק והלכתי. אני לא גאה בזה, כי השארתי מאחור ילדים המומים. אני בקשר עם כל ההורים בטלפון ובוואטספ, כולם מבקשים ממני לשקול שוב את ההתפטרות. /5
מזועזע וכואב את הרצח של הצעירה בירכא. את האלימות והפשיעה אנחנו חייבים למגר מהחברה שלנו. כל שעה נקטפים עוד חיים והממשלה ממשיכה להתעלם ממצב החירום הזה. רצח זה רצח זה רצח. אין שום דבר בעולם שיכול לתרץ רצח.