כשהייתי נפגשת כל ש��וע עם ניצולי שואה, הם היו מספרים לנו את הזוועות שהם עברו. כל פעם סיפור אחר, מההתחלה ועד הסוף. לא היה מפגש שלא היינו בוכים, מעצב וזעזוע. פעם אחת בכיתי מפחד על כך שבני אדם יכולים להיות ככ אכזריים. אחת הניצולות הרגיעה אותי: ״אל תדאגי יעל, זה לא יכול לקרות היום״.