סיפור אמיתי, ביום שישי אישה מבוגרת נעמדה מאחוריי בתור לקופה והיו לה רק שני מוצרים אז הצעתי לה לעקוף אותי והיא אמרה: לא, זה בסדר, אתה עם שני ילדים, תודה בכל מקרה ואמרתי: אין בעד מה, והיא אמרה: רק שיהיו בריאים ואמרתי: אמן, ואז פתאום נזכרתי שלמעשה נכנסתי לסופר עם שלושה.
תרומת דם היא למעשה עסקה משתלמת שבה אני נותן למתרים שקית עם דם, שזה חומר שהגוף שלי יודע לייצר בלי בעיה, ומקבל שקית עם טרופית, שזה חומר שהגוף שלי לא יודע לייצר
1
השקופית ששודרה בערוץ 14 גררה זעם גדול. גם לי זה נראה מקומם ונוראי, אבל אמרתי לעצמי שלא להביע דעה לפני שצופים בהקשר המלא.
ובכן, הקדשתי עשר דקות וארבע עשרה שניות כדי לצפות בקטע המלא, ואני יכול להבטיח לכם: מדובר בקטע רע, מקומם, מטופש ומיותר. אין סיבה לצפות בו.
אתמצת:
בשבת אמרו בבית הכנסת בשכונה "מי שבירך" לחטופים. ציפיתי שזה יהיה ה"מי שבירך" הכללי הקבוע, אבל החזן לקח דף והתחיל להגיד שם אחרי שם. חלק עם שם האם, וחלק עם שם המשפחה. החזן קצת בלע מילים, כי זה טקסט שאינו שגור על הלשון, אבל המשיך לקרוא שם ועוד שם ועוד שם.
>>
לא רוצה בכלל להיכנס לזה אבל ראיתי יותר מאלף לייקים לטענה שאנשי השמאל מנצלים את המצב כדי לנסות להיפטר מנתניהו. אז כמה מילים, מקווה שבפעם האחרונה:
מה שאנחנו רואים בעיניים הוא ההפך המוחלט. אם השמאל, כתנועה, היה מנצל את המצב כדי להתנגח בנתניהו, היינו רואים קמפיין רשת אדיר
1/6
מישהו הניח בבית המדרש עלונים שמסבירים שהאסון בדרום היה באשמת האינטרנט והסמארטפונים. כשראיתי את זה רעדתי מזעם, חיכיתי שאף אחד לא יסתכל (אם כי לא נראה לי שמי שהניח את זה הוא מבאי בית המדרש הקבועים) וזרקתי הכול לפח. אני מספר את זה בפומבי שהרי אין חשש שמדפיס העלון יקרא את הציוץ.
>>
סיפור מצוין ששמעתי הבוקר –
פעם מישהו תלה בכניסה לבית המדרש שלט: "אין להכניס כוסות קפה לבית המדרש!" והוסיף בקטן: (עי' שו"ע יו"ד רמב, ז).
אחד החבר'ה לא התעצל, הלך למדף של השולחן ערוך, הוציא את הכרך האחרון של יורה דעה, פתח בסימן רמב סעיף ז, ומצא שם כתם קפה גדול.
אז אתמול ב"ארץ נהדרת" בן גביר הוציא אקדח ואמר לביבי "אתה לא ראש הממשלה הראשון שאני הורדתי", וזו הייתה הסאטירה הכי אינטליגנטית ומעודנת שראיתי מאז המאמר ההומוריסטי ב"הארץ" על מתנחלים שמבשלים ערבים ואוכלים אותם בליל שבת
בצבא סיפרתי לחבר חילוני שהייתי עם אשתי בקולנוע רק פעם אחת. הוא היה ממש מופתע ושאל שוב ושוב בחוסר אמון איך יכול להיות שרק פעם אחת, אתם מכירים שלוש שנים.
בערב היה שבע ברכות לחבר מהישיבה וסיפרתי שם על הפליאה שלו. היה שקט ואז מישהו שאל בזעזוע: באמת היית עם אשתך בקולנוע?
לפני חמש שנים וחמש מערכות בחירות, יצא "סרטון הקברים" של הליכוד. היה בו פריים של שנייה וחצי שראו בו חלקה צבאית (הסרטון כמובן צולם באולפן, התמונה הוקרנה במסך).
הארץ רעשה מ"חילול השכול". כולם גינו. נתניהו התנצל.
@ivri99
פוטר מהקמפיין. הסרטון זכה לערך בוויקיפדיה (שנמחק אחר כך).
>>
@_selftitled_
יודעת מה באמת קשה בלהיות ישראלי בארץ?
שיש מסביב המון אנשים שרוצים פיזית לטבוח בך כל הזמן, ולעיתים קרובות מדי הם מצליחים. ולגלות שהמדינה שלך, זאת שנשבעה שלעולם לא עוד, נכשלה למשך יום אחד. ואז אתה צריך לקבור את האחים שלך. לא מרוב בושה, פיזית לקבור.
מי אתה בכלל שתביע דעה? אתה היית בקרבי בכלל? היית קצין? אתה יוצא פעם בחודש בחמישי בלילה לעשות פויקה עם החבר'ה מהצבא? כשהיית נתקע בטרמפיאדה היית פותח פק"ל ומכין קפה? אתה העלית סלפי מהזריחה במצדה וכתבת "מצדה 2022, שביל הנחש, מאתגר בטירוף אבל שווה כל רגע?"
גיליתי היום שטומי לפיד היה במשך תקופה יו"ר האופוזיציה, מה שאומר שיש לנו היום נשיא בן נשיא, ראשון לציון בן ראשון לציון, רב ראשי אשכנזי בן רב ראשי אשכנזי ויו"ר אופוזיציה בן יו"ר אופוזיציה
פגשתי זוג חברים, אברך ואשתו, שנראו ממש במצב רוח טוב, אז התעניינתי אם קרה משהו מיוחד והחבר שלי אמר: כן, האמת שאנחנו בשעה טובה בהריון, והאישה הוסיפה: וגם בדיוק בשעה טובה סיימנו מסכת בבא קמא, אז האברך אמר לה: היי היי בואי לא ניסחף , "סיימנו" גם כן
כולם מדברים על רחל המלכה ובצדק, אבל אני מרגיש שלא מתייחסים ליתר הגיבורים של האירוע, לוחמי ימ"מ.
אם הייתי רואה בסרט לוחמים שפורצים לבית, שבו ארבעה מחבלים עמוסי תחמושת עומדים צפופים סביב שני אנשים מבוגרים, מחסלים את החלאות ומוציאים את האזרחים בריאים ושלמים, הייתי אומר שזה לא אמין.
נזכרתי בסיפור על אותו אברך טרי שבסוף סעודת ליל שבת הראשונה עם אשתו הוא אמר לה שהמרק היה טעים מאוד. האברכית הרהרה מעט וניחשה: בטח מדריך החתנים אמר לך להחמיא לי על המרק, נכון?
איך ידעת? התפלא האברך, ואשתו הנהנה בכובד ראש ואמרה: כי לא היה מרק.
שבוע טוב לכולם ובפרט לילד בן השמונה שקם עם אבא שלו למניין המוקדם ושיחק בשעמום בקלפים במהלך הקריאה כשפתאום קראו לו לבמה, הצביעו על אות בספר התורה ושאלו אותו איזו אות זו, והוא אמר שזו ז' ולא ד' ופסל את הספר.
הייתה לי פדיחה קלה עם "אגדת חורבן": אתמול שלחתי הודעה לחבר מהשיעור שלי בשם יונתן וינר שהסרט עלה לרשת, האם בא לו לצפות איתי. ענה שישמח.
אחרי עשר דקות דפיקה בדלת. אני פותח, עומד שם יונתן דינר שלומד שנתיים מתחתי. אני קצת לא סובל אותו, לא יודע למה. בטעות שלחתי את ההודעה אליו.
>>>
נזכרתי בסיפור על אותו משגיח שנהג לפתוח את הדואר של תלמידי הישיבה לפני שהוא היה מעביר אותו אל הנמענים. עד הפעם ההיא שהוא הגיע לאברך אחד ואמר: "יש לך מכתב מאשתך".
"מאיזו מהן?" בירר האברך.
"מה זאת אומרת?" תהה המשגיח.
"יש לי אישה בירושלים ואישה בבני ברק. מאיזו מהן המכתב?"
>>
רק עכשיו גיליתי שרמי דוידיאן, החקלאי ממושב פטיש שבשמחת תורה יצא לשטח וחילץ לבדו עשרות מבלים שנמלטו מהמחבלים, ועוז דוידיאן, החקלאי ממושב פטיש שבשמחת תורה יצא לשטח וחילץ לבדו עשרות מבלים שנמלטו מהמחבלים, הם שני אנשים שונים.
עכשיו ברכבת מישהו הוציא מסכת נדרים וזה שישב לידו שאל: אפשר ללמוד איתך? פשוט פספסתי אתמול את השיעור דף יומי, והראשון אמר: בכיף, מה, גם אצלכם השיעור יצא על המשחק? והשני אמר: כן, הארי קיין, אה? וככה משום מקום שני יהודים שלא הכירו קודם אחד את השני ישבו ודיברו על המשחק. מי כעמך ישראל
טוב, הרבה זמן אני מתלבט אם חכם לכתוב את זה, אבל אני חושב שצריך:
בבחירות הבאות לכנסת, יהיו מתי שיהיו, בע"ה לא אצביע למפלגה שהעומד בראשה עמד בראשה גם בשמחת תורה. גם אם זה אומר לא להצביע.
אם אשנה את ההחלטה, אשתף את הציוץ הזה ואסביר מה השתנה.
נקלעתי במקרה לדף הוויקיציטוט של רונלד רייגן והוא הפך במהירות לאחד הדפים האהובים עלי. יש שם הרבה פנינים, אבל לטעמי המשפט המוצלח ביותר שם הוא: "השארתי הוראות שיעירו אותי במקרה של משבר לאומי. בכל זמן. אפילו אם אני בישיבת קבינט".
חרדים אומרים שהם היו רוצים שכל החילונים יחזרו בתשובה, אבל החברה הדתית לא באמת מעוניינת לקלוט חמישה מיליון חילונים: איפה תמצא מקום לכולם בבתי הכנסת? הישיבות ערוכות לקבל כל כך הרבה תלמידים חדשים? מאיפה תביא אוכל כשר לכולם? זה בסך הכול רטוריקה שנועדה לפרובוגנדה כנגד הציבור החילוני
@MagiOtsri
הכותרת קצת עושה לו עוול. הוא לא דרש כלום, הוא כתב בדף השיחה, תחת הכותרת "בקשה לדיון חשיבות חוזר": "אני מושא הערך (אבנר נתניהו) ואני לא רואה חשיבות לציבור בקיום ערך זה. הערך דל בכל מקרה".
בקשה מכובדת ומנומסת, ובאופן כללי הוא נראה כאדם שמשתדל להתרחק מאור בזרקורים.
סיבת הבכי: אבא שעומד ליד הגבול עם מיקרופון וצועק: "עומר שם טוב, עומר שם טוב, כאן אבא! אני מקווה שאתה שומע אותנו, עומר. תהיה חזק, אני יודע שאתה חזק, אני יודע שהאמונה מחזיקה אותך, כולנו בבית מחכים לך, עוד מעט, עוד קצת!"
לא יודע למה זה פתאום הכה בי:
לפי ההערכות, בשמחת תורה חצו את הגבול לישראל כ-3000 מחבלים, מתוכם נהרגו כ-1500.
אם אצלנו כוח צבאי היה חוזר – תעזבו עם 50% אבדות, אפילו עם 5% (נניח גדוד של 500 שהיה מאבד 25 חיילים ביום אחד) – זה היה נחשב אסון עצום. אצלם מדובר ביום של ניצחון היסטורי.
סיפור לל"ג בעומר:
בטירונות אחד המ"כים נעמד פעם מול הכיתה ואמר: מישהו כאן יודע מי היה ה-ס-ג-ן (הוא משך את המילה הזו) של בר כוכבא?
אני ועוד חייל הרמנו את היד ואמרנו: יהושע בן גלגולה, המפקד!
היה צליל כמו של אוויר יוצא מבלון.
"אתה נפלא. הצלת את חיי", אמרה זהובה ונאנחה.
"האם עכשיו תתחתני איתי?" שאל בייגלה.
"מה? לא נראה לי", אמרה זהובה בטון מופתע.
"אבל... אמרת שאני נפלא, ושהצלתי את חייך..." אמר בייגלה.
"אני באמת חושבת שאתה נהדר. ממש תודה לך, מזל שאתה ארוך כל כך", אישרה זהובה. "אני אשמח לשמור על קשר
>>
(בשולי, מדהים וקצת מעודד שבמשך יותר מחודש וחצי צה"ל הצליח לשמור בסוד את העובדה שיש לו מח"ט שנחשב לחטוף.
כמובן, זה גם קצת מפחיד כי לך תדע מה עוד הוא שומר בסוד)
שימוש בקברים כדי להעביר נקודה הוא בטעם רע, גם מימין וגם משמאל. אבל הסיפור הזה כל כך הרבה יותר בוטה, בעלייה לבית קברות ממש ובתקיפת נתניהו על קברו של אחיו. והוא קיבל כתבה אוהדת ולא מתקפה בסגנון "השימוש הציני בחללי צה"ל פשוט דוחה".
וזה מתסכל.
– זה הילד שלך?
– לא
-את בטוחה שזה לא הילד שלך?
– בטוחה
– אני שואל כי כבר היו מקרים שאנשים חשבו שילד הוא לא הילד שלהם, אז פתאום גילו שכן
– לא, מאה אחוז, זה לא הילד שלי
– והוא לא קשור אלייך בשום צורה?
– לא
– אז לא עניינך אם יש לו סוודר
דעה לא(?) פופולרית:
א. אירועי שמחת תורה כנראה היו קורים במשמרת של כל ראש ממשלה. אנחנו חברה שמתגמלת שקט (יחסי) בטווח הקצר על פני תהליכים ארוכים, ולא היינו מסכימים למבצע גדול בעזה על סמך תרחיש דמיוני של פיגוע עם 1,400 הרוגים.
ב. לא משנה מי היה ראש הממשלה, הוא היה צריך לשלם בכיסא
>>
בסוף סעודת שבת אמרתי לבן שלי שזה לא יפה שכולם מפנים מהשולחן והוא יושב בצד עם חומש והוא מייד אמר שאני אנטישמי. אז אמרתי שמי שלא מפנה לא מקבל מנה אחרונה, והוא הודיע לי שמאז שהתחלתי לעבוד במקור ראשון אני מזכיר לו את דר שטירמר ומעכשיו הוא מחרים את העיתון.
ביום חמישי האחרון הפקודים של יוני נתניהו עלו לבית קברות. אמיתי, לא תמונה. ומעל הקבר של יוני נתניהו תקפו את אחיו, ש"מקריב חטופים לטובתו האישית".
"הם בחרו להתייחד עם זכרו של המפקד הנערץ באופן פרטי, וללא נוכחות משפחת נתניהו". אמרה כתבת ערוץ 12. כל כך פרטי עד שהם הזמינו תקשורת.
>>
האירוע הביטחוני הכי מוזר בתולדות מדינת ישראל הוא מבצע קדש. זה כאילו "אה כן, צה"ל בן השמונה כיסח את הצבא המצרי וכבש את סיני למרות שגם בריטניה וגם צרפת הבריזו לו, וזה היה כל כך מביך לכל הצדדים שכולנו פשוט הסכמנו לחזור לגבול הישן ולהעמיד פנים שכלום לא קרה"
נזכרתי שבדף השיחה של הערך "חנן בן ארי" נמצא אחד הדיאלוגים המרהיבים בתולדות דפי השיחה של ויקיפדיה: גולש (לא משתמש רשום) כתב משהו בסגנון "הוא ביקש לא לסכם אותו בוויקיפדיה, מה כואב לכם לכבד אותו", ועורך הגיב: "הוא גם ביקש שישימו לו פרס על הראש וגיליוטינה בכיכר".
לירון שניר נפל בקרב חודש וחצי אחרי פרוץ המלחמה, אחרי שהתאמץ מאוד להיכנס לעזה למרות שלא היה משובץ בכוח הלוחם.
אחיו אלון (שהיה איתי בצבא) שלח לי היום את המכתב האחרון שלו, שבו הוא כתב:
>>
– יצרני החלב בפולין שלום
– בוקר טוב. מדבר רמי לוי
– או. טוב שנזכרת להתקשר. המשלוח הבא מוכן, מתי לשלוח?
– לא, האמת שהתקשרתי להודיע שלא צריך
– מה קרה? מה ששלחנו לא היה טוב?
– לא לא, היה מצוין. פשוט נגמר המחסור בחלב
– אה. בסדר גמור. ממש בסדר
– אז היה תענוג לעבוד איתכם ונהיה בקשר
>>
הפעלה (שעשיתי לפני כמה שנים בפייס)
צ'כוב: אקדח שמופיע במערכה הראשונה, יירה במערכה השלישית
רולינג: האקדח מונח על השולחן מתחילת ההצגה, אבל רק אחרי שהוא יורה אתה שם לב שהוא היה שם כל הזמן
טולקין: אקדח בן אלפי שנים יירה בסוף המערכה השלישית. להרחבה על מקורותיו של האקדח ראה נספחים
>>
שבוע טוב לכולם ובמיוחד לאיש שבטעות נעמד והסתובב ב"לכה דודי" בית אחד מוקדם מדי וגרר אחריו טור שלם, וכשהוא הבין שבעצם יש עוד בית הסתובב בחזרה באלגנטיות והשאיר עשרות אנשים כמו צאן ללא רועה
שני אנשים מהיישוב של ההורים שלי (פסגות) נהרגו.
עמיחי, בן של הרב. אדם עדין, שקט וחכם, היה מדריך של אחי הגדול בבני עקיבא.
וידידיה, נחמד ומצחיק, מתולתל, חייכן. היה בשבט של אחי הגדול. בדיוק בראש השנה התפללתי לידו, וראיתי על תיק הטלית שלו שהוא עברת את שם המשפחה.
יהי זכרם ברוך
הלב נשבר
"אדוני?" שאל הארי. "רציתי לשאול, עכשיו כשהעסקה מתקדמת האם ראש הממ... זאת אומרת, גורם מדיני בכיר..."
"תמיד קרא לו ראש הממשלה", אמר דמבלדור. "תמיד השתמש בשמו הנכון של כל דבר. פחד מהשם רק מגביר את הפחד מהדבר עצמו".
במציאות אנחנו רואים את שעתו היפה של עם ישראל, כולל "מחנה השמאל". אינספור אנשי שמאל עזבו הכול והתגייסו – קודם כול כפשוטו, לצבא, כבר ביום שמחת תורה השחור ובכל הימים שחלפו מאז; אנשי "אחים לנשק" ניצלו את כל הכוח והגיבוש שלהם לטובת אנשי הדרום; בטוויטר, אנשים שאני בד"כ לא מסכים >>
3/6
אף אחד:
ממש אף אחד:
הלקוחה שהערתי לה שיש לה טעות, היא העבירה לי כמה מאות שקלים יותר ממה שצריך: זו לא טעות, היינו ממש מרוצים מהעבודה ומהמהירות אז החלטנו להוסיף
ראיתי שאתם אוהבים סיפורי ישיבה, אז הנה עוד אחד:
חבר מישיבה באזור המרכז סיפר שהוא ראה בכניסה לבית המדרש בחור חרדי מחפש עט. כמו בייניש טוב הוא שלף עט מהכיס, נתן לו והלך לרגע. כשחזר הוא ראה שהאורח סיים לכתוב וביקש את העט בחזרה.
"הנה אתה", שמח החרדי, "תאמין לי, כולכם נראים אותו דבר".
התשובה פשוטה למדי: הספר מסופר מנקודת מבטם של הילדים.
מבחינת ילד, להורים של חברים שלו אין שמות, הם "אמא של רותי" ו"אבא של רון". לחיית מחמד, לעומת זאת, בהחלט יש שם.
(והמסר? שסופר טוב, גם כשהוא כותב סיפור ילדים, יודע היטב מאיזו זווית הוא כותב ומה זה אומר.)
אמרתי לו שזו הייתה טעות.
הוא שאל אם הוא יכול בכל זאת להישאר, הוא הביא פופקורן.
אמרתי שפחות מתאים.
הוא שאל מה אכפת לי, הוא כבר פה, אולי לפחות נראה ביחד חצי סרט.
בשלב הזה נזכרתי למה אני לא סובל אותו. אמרתי לו לצאת וסגרתי לו בפנים.
היה לו פרצוף קצת נעלב אבל בסדר, מה הוא כבר יעשה.
בשעה טובה שמעתי את הקול של אח שלי
@yaacov_elizur
המוכר פה בתור ארמד אוכל, אחרי כמה ימים שהוא היה ללא פלאפון. מסתבר שמאז שיחתנו הקודמת ירו עליו אר-פי-ג'י באמצע הסתערות. ב"ה הוא יצא מזה – הייתי אומר בלי שריטה, אבל הוא יצא בדיוק עם שריטה אחת 🙏
מניח שתשמעו את הסיפור המלא ממנו בהמשך
סליחה שאני מספר את זה ככה, אבל נראה שלא תהיה טריוויה היום.
(צו 8 ראשון, אני לא קרבי אז לא צריך לדאוג לי, מצטרף לכל הגיבורים שיצאו עכשיו לסבב שלישי ורביעי)
באזור 17:00 אמרתי לאשתי שבכל שבת אחר הצהריים מתעוררות אצלי תקוות שנדליק את המחשב במוצאי שבת ונגלה בשורות ממש טובות – ששוחררו כמה חטופים חיים או משהו בסדר הגודל הזה.
לפני עשר דקות זה התגשם.
בירכתי שהחיינו בשם ומלכות. הלוואי שהשבוע ימשיך עם בשורות כאלה.
זו צרה די קטנה במצב הנוכחי, אבל אגד תובעים מאיתנו 367 שקלים ו-8 אגורות (שמונה! אגורות!) על נסיעה ששילמנו עליה.
פרטי האירוע:
פרק א. לפני כשנה אשתי עולה לאוטובוס עם רב קו שעליו חופשי-חודשי. כשעולה פקח היא לרגע לא בטוחה אם היא תיקפה או לא, ובודקת במכשיר.
>>
צריך מתישהו לדבר על זה שהפער בין חומוס שקונים במכולת לבין חומוס של חומוסיות זה לא שהשני יותר טעים, אלא שמדובר בשני מוצרים עם טעם שונה לגמרי שאין שום קשר ביניהם
בחור זיהה אותי ברכבת הקלה ואמר שהוא עוקב אחריי בטוויטר
הוא אמר ששמו שמואל ש(ם משפחה שמתחיל בש'), ואני אמרתי שאני מחבב אנשים שהשם הפרטי ושם המשפחה שלהם מתחילים באותה אות
אז הוא סיפר שבצבא כשכולם כתבו על הציוד ראשי תיבות באנגלית הוא ביקש מהסמל מחלקה אישור חריג לכתוב בעברית
>>
@yaelshevach
פעם ירדתי על סטטיק ובן אל, שבעיני הבייניש שהייתי (עוד יותר דוס מהיום) ייצגו את שיא תרבות הפופ השטוחה והריקה, וחנן דרורי אמר לי שהם מעולים ושצריך להעמיק בשירים שלהם כי יש בהם הרבה רבדים, התעקש כשחשבתי שהוא צוחק וגרם לי למחשבה נוספת.
רק ב"שבעה" אבא שלו סיפר לי שגם הוא לא סבל אותם
*בית חולים, דרום לבנון*
– אז מה אחמד, איך הרגל?
– בהתחלה כשהגעתי לא היה נורא
– השבח לאללה
– ואז אחרי שעה נגמרו המשככי כאבים בכל הארץ ואני רוצה להוריד לעצמי את העור
– וואלה. ורציתי לשאול
– תגיד רגע, עלי, מה שלום שאר הלוחמים הגיבורים שלנו? ניזאר, עוואד, מחמוד...
>>
השנה היא 2022 ובקהילות דתיות שמרניות עדיין מסלילים סקוצ'ים לפי צבע. נולדת כחול? תהיה חלבי. נולדת אדום? מזל טוב, אתה בשרי. שום התחשבות בשאלה מה הסקוץ' רוצה, והאם הוא מרגיש שהוא יגשים את עצמו טוב יותר דווקא בכיור הסמוך.