יש לי ילד עם צרכים מיוחדים
כמה מיוחדים? הוא תמיד מרגיש כשקשה לי ומחפש איך לשמח אותי.
אתמול בערב, אחרי עוד נזיפה של אחת האמהות במלון שאני צריכה "לחנך אותו", הוא קטף לי פרח: "אמא, תריחי איזה ריח טוב"
צפיתי אתמול בחדשות למשך עשר דקות והבנתי למה אנשים נמצאים בסטרס תמידי. עם כל הכבוד לדני קושמרו שלא נס ליחו, איך אתם מסוגלים להזריק לעצמכם את הרעל הזה על בסיס יומי?
תעשו סקס, סמים, לכו לבלות עם חברים או שתקראו ספר, עדיף למות ככה מאשר מול הטלוויזיה
יש לי חבר שעובד במד"א וכל קיץ יורד לתגבר משמרות באילת. כל שנה אותם סיפורים על פינוי בני נוער במצבי סיכון כשהם שתויים ומסוממים.
אני אשמע עכשיו בומרית להחריד, אבל לנערים בגיל העשרה אין מה לעשות לבד באילת
בחיי שיותר קל לי להתפשט פיזית, אבל זו מטרה חשובה והגיע הזמן לשתף במשהו שאתם לא יודעים עליי, עלינו.
יום המודעות העולמי לאוטיזם, תרימו להורים לילדים על הספקטרום ובעיקר לילדים עצמם שמלמדים אותנו שלכל גרוע יש יותר גרוע, אז עדיף לצחוק למרות הכל 💙
ציוץ פריקה..
כמעט חודש שאני 24/7 עם הילדים. שלושתנו בחדר אחד במלון. עובדת במשרה מלאה, מלמדת אותם בעצמי כי למי יש סבלנות לזומים, מתווכת להם את המציאות, מנרמלת חששות ומדחיקה געגועים.. יש רגעים שאנחנו אפילו מדמיינים שזו חופשה ונהנים.. אבל הערב ההגנות קרסו לי. לראשונה הדמעות זולגות..
היום בת 37 ומרגישה כמו 25 (אם 25 היו מתעייפים מלעלות מדרגות)
חוגגת בקטנה, כי ככה זה כשהכל פה כאוטי, אבל היי, לפחות יש לי תירוץ לשתות באמצע שבוע ;)
מצטרפים ללחיים?
יועצת ביהס מתקשרת: "רציתי לדעת למה x לא מגיע"
אני: "כי נמאס לי לקבל טלפונים מהמורה ב 8:30 בבוקר לאסוף אותו, אתם לא מראים רצון להתמודד עם הקשיים שלו ואני צריכה לעבוד מדי פעם"
יועצת: "אוקיי, תודה"
מה לעזאזל
בת 12 מספרת שלגרוש יש "ידידה" שנמצאת איתם לא מעט ומקשה עליה את השהות אצלו.
הצעתי שנחשוב יחד איך היא תדבר על כך עם אבא שלה, אז היא ענתה "אבל אמא, אני רוצה שהוא יהיה מאושר"
איזו ילדה יש לי, יאללה
היום נפל לי האסימון איך השתרשה התפיסה שגברים תמיד חרמנים ולנשים כואב הראש: ההבדל נעוץ בסטנדרטים
אישה תעדיף לאונן מלשכב עם מישהו שלא נמשכת אליו, כשגבר חרמן הוא יזיין גם עז
-"אמא, תגידי לו שלא יאכל עם הידיים, זה מביך"
-"יפה שלי, אפשר להסביר לו אבל צריך להבין שקשה לשנות התנהגויות אוטיסטיות, עדיף לקבל שזה אח שלך במקום להילחם"
-"אמא, תקבלי את זה שקשה לי ואני לא מוכנה לסבול אותו"
שיחה שלישית השבוע בוריאציות שונות, בא לי למות
לא משנה כמה התכוננתי לרגע הזה עדיין הרגשתי את הבוקס בבטן כשהמורה של בן9 התקשרה לשתף שהיה יום מורכב. חיכיתי לשמוע אותה כועסת או מבהירה שמחר הוא מושעה אבל היא רק אמרה "זה לא היה בכוונה, הכל חדש וקשה לו"
ואני? דומעת בלב ומחבקת אותו חזק
הוא היה שם מהאזעקה הראשונה. חיסל מחבלים מטווח אפס, נחשף לזוועות שקשה לתאר. לא נשארה פיסה בלב בלי צלקת, בלי טראומה.
והבוקר הוא מספר לי שהחליט ללכת לטיפול. רק מי שמכיר אותו (ואותי) מבין איזו החלטה קשה הוא קיבל. כמה אומץ.
אני כל כך שמחה בשבילו
וכשאני שומעת על עוד צייצן נשוי שעזב את הבית כדי לחשוב על הזוגיות שלו, בעקבות הסחפ��ת לא מתוכננת עם צייצנית, אני מבינה כמה המקום הזה הרסני.
אל תאבדו את מה שיש לכם בחיים בשביל פנטזיה 🙏🏼
את יפייפיה = בא לי סקסטינג
אפשר שאלה? = את חרמנית?
את מחפשת קשר? = אפשר שנהיה יזיזים?
את מסקרנת אותי = מסקרן אותי לזיין אותך על ארבע
שלחי תמונה מעניינת = שלחי ציצים ועדיף שהפטמות יציצו
תמשיכו אותי
לא מזמן ישבתי עם מישהו בבר, הוא הזמין בירה ואני וויסקי נקי בלי קרח.
המלצרית הציעה פעמיים (!!) שתביא לי שתיה נוספת בצד כדי למהול בוויסקי (מה??) בסוף כשההזמנה הגיעה החליפו ביננו והגישו לו את שלי.
מקום פח או שנדיר לפגוש אישה ששותה וויסקי?
נמאס לי מסטוצים
נמאס לי מריאיון הדדי, החלפת תמונות, תיאום דייט, לחשוב מה ללבוש, להתלבט איך אני מרגישה, לאפשר לעצמי לזרום, להתלבט שוב, להתלבש, לחזור הביתה, לדחות את ההודעה למחרת, לכתוב שלא מתאים.
נמאס לי מסטוצים
מכירות את זה שמסכמות עם הפרטנר שישתמש בקונדום וכשהעניינים מתחממים הוא בודק איתך עד כמה את החלטית?
לפני כמה ימים זה קרה שוב ודווקא כשהייתי מחוקה מסמים זה גרם לי לספר בפעם הראשונה על האונס שעברתי. אף פעם לא התייחסתי לאירוע הזה ככה. אשכרה אונס. ואיך שיתפתי סתם אדם "זר" בזמן ששכבנו.
הנה מה שהפיד צריך עכשיו:
בן 8 הפך היום לבן 9 באופן רשמי ובמקביל התחיל מסגרת חדשה של ילדים על הרצף.
אחרי שנה קשה ומתסכלת נרשמו דמעות והוא סיכם "אני גם מתרגש וגם מתגעגע לחברים של שנה שעברה"
אני מדליקה משואה זו בשביל כל אחיותי האמהות החד הוריות שמקדישות את ימי החופש, הסופ"שים והחגים לבלות עם הילדים בבריכות, בפארקים ובכל גהינום זמין אחר, וכשחוזרים הביתה הן שומעות שאצל אבא תמיד יותר כיף 🤡
ולתפארת מדינת ישראל
כשהייתי נערה חיללתי שבת בסתר, שיקרתי להורים שאני ישנה אצל חברה ורקדתי במועדונים עד הבוקר, שמתי שרית חדד (סליחה) בפול ווליום במרכז בני ברק, אבל אף פעם לא היתה לי תעוזה כמו לילדים שלי כשהם מודדים בגדים נקיים וישר זורקים לסל כביסה
אחד הדברים שמעניינים אותי לאחרונה, הוא צילום סיטואציות אינטימיות. מעבר לתיעוד, זה מאפשר לי רגע של התבוננות בתוך החוויה. להתחבר ל"כאן ועכשיו" או, אם תרצו, להביט על עצמי הפנימי מבעד לזה החיצוני
שנתיים בטוויטר, מסקנות:
הורות מביאה לייקים, אורגזמות מביאות סטוקרים
רוב העוקבים הם חרמנים או הייטרים, אבל ה-200 האמיתיים גורמים לי לבזבז פה את חיי
חוץ מזה, להרגיש אאוטסיידרית זה סטייט אוף מיינד, בלי קשר לטראפיק ;)
#יום_השנה_שלי_ב-X
אז נכון שצייצתי כאן לאחרונה על חגיגות ועניינים, אבל זו היתה הסוואה לא רעה למשהו נוסף שקרה השבוע.
גבר נישק אותי בכוח. אני לא אישה פאסיבית או חלשה ועדיין הסיטואציה היתה קשה.
לא רוצה להכנס לפרטים. התלבטתי אם לכתוב כאן ואני לא מחפשת אמפטיה או רחמים. למעשה אני לא יודעת למה אני כותבת >
"את דואגת לו יותר ממה שגרושה דואגת" אמרה לי הפסיכולוגית. רציתי להסביר לה שאני אוהבת ואוהב אותו כנראה לנצח. שאהבה לא תמיד מספיקה בשביל להישאר בזוגיות. שכואב לי בגוף כשהוא מתאר את הזוועות שחווה בשבת השחורה ובתקופה שאחריה. שתמיד אהיה שם בשבילו.
רציתי להסביר אבל שתקתי
אני דתיה. אולי לא רואים עליי בבירור ברגע הראשון, אבל עמוק בפנים אני ממש דוסית.. כזו שמאמינה באלוהים ואוהבת מסורת, אבל סולדת מכפייה דתית או מסיונריות. מינית ואוהבת סקס, אבל נאבקת עם עצמי בכל שבת וחג, להצליח לשמור כהלכתם.
זה סותר ולא ברור, ואני רק מנסה לפלס לעצמי את הדרך הנכונה..
צומת שער הנגב. פעם ראשונה מאז ה7.10 שאני נוסעת בכביש הזה. חולפת על פני השלטים של כפר עזה, סעד, חניון רעים. מאיצה, מגבירה את המוזיקה. הכביש משובש ואני מנסה לא לחשוב על הסיבות.
איך אפשר להתחיל לעכל מה קרה כאן
גדלתי בבני ברק, נטע מזרחי זר.
בכיתה ג' חברה שלמדה איתי למבחן בחשבון תיארה שהיא "אשכנזיה טהורה". חייכתי במבוכה והמשכתי להסביר לה את התרגילים.
לפני שנתיים, חברה חרדית שהתארחה אצלי בשבת שיתפה שתתנגד אם הבן שלה ירצה להתחתן עם ספרדיה. חייכתי במבוכה והגשתי קינוח
בכיתה ח׳ בזמן רציתי מאוד להתקבל לסמינר (תיכון חרדי) מפורסם ומכובד שרוב הכיתה שלי הלכה אליו. ההורים שלי העדיפו תיכון עם בגרויות אבל זרמו איתי.
הלכתי למבחן קבלה, הצטיינתי בו ובראיון הייתי מעולה.
לא התקבלתי.
לא התקבלתי למרות שאני אשכנזיה, עם ייחוס, בית ספר יסודי איכותי >>