ממשלת ישראל הפכה לנטל כבד על הביטחון. נתניהו והממשלה מחלישים את הרשות הפלסטינית וגורמים לגל טרור ביהודה ושומרון. התוצאה – פיגועים בלב הארץ ופגיעה ניכרת ביכולת של צה"ל להילחם בחמאס בעזה. איך ולמה זה קורה? >>
הפרסום על יוזמת ביידן להקמת מדינה פלסטינית מראה: העולם החליט שתקום מדינה פלסטינית, ואיש לא מתכוון לחכות להסכמה של ישראל. אנחנו יכולים להיות חלק מהתהליך, להשתתף בעיצובו וליהנות מפירותיו – או להתנגד, להמשיך לשקוע בבוץ ולהיות מדינה מבודדת. מבחינה ביטחונית, ברור איזו אפשרות עדיפה. >>
מאוד נרגש הבוקר לפרסם בשעה טובה את #היוזמה_הישראלית, עליה עבדנו מספר חודשים ביחידה המדינית-ביטחונית של מכון מיתווים וקרן ברל כצנלסון. אני רוצה להודות מקרב לב לחברים היקרים, מומחים מהשורה הראשונה שנרתמו לסייע בגיבוש היוזמה במסגרת דיוני צוות היום שאחרי.
כמה עשרות אזרחים ישראלים נמצאים במוקד הסנקציות שהטילו ארצות הברית, בריטניה וכעת גם צרפת על מתנחלים אלימים, אבל היעד האמיתי הוא ממשלת ישראל, שהפכה למכשול עיקרי בפני הניסיון להביא ביטחון ויציבות לישראל ולאזור. מדוע זה קורה, למה עכשיו, איך זה קשור למלחמה ומה צפוי לקרות בהמשך? >>
מהמקום שבו אנחנו נמצאים קשה לראות את זה, אבל ישראל ניצבת בפני הזדמנות בקנה מידה היסטורי. הנהגה שתהיה מעוניינת בכך תוכל לקבל החלטה אסטרטגית שתשפר בצורה דרמטית את מצבנו הביטחוני, האסטרטגי, המדיני, הדיפלומטי והכלכלי. אבל יהיו לכך מחירים שהממשלה הנוכחית כנראה לא תסכים לשלם. >>
מדינה פלסטינית היא לא עונש לישראל – היא הדרך היחידה להבטיח את האינטרס הביטחוני והלאומי ולהיאבק בצורה אפקטיבית בטרור. כדי לנצח את חמאס ולהתחיל בשיקום עזה אנחנו צריכים שיתוף פעולה של הרש"פ, של מדינות האזור ושל המערב. לא נקבל את כל אלה אם לא נסכים לפתרון שתי המדינות.
מה היה קורה אילו נתניהו, סמוטריץ' ושותפיהם היו מפנים את משרדיהם מחר בבוקר, ואת מקומם הייתה תופסת קואליציה ציונית-ליברלית, שאינה מונעת מאידאולוגיות משיחיות ומציבה את האינטרס הלאומי לפני האינטרס הפוליטי של ראשיה? לא קואליציית החלומות אלא סתם ממשלה שפויה. >>
1. הפעולה המשותפת של הקואליציה האזורית בהובלת ארה"ב ובהשתתפות בריטניה, ירדן ואולי גם סעודיה, מוכיחה שוב שישראל לא יכולה ולא צריכה לעמוד לבד מול האיום האיראני ואיומים אזוריים אחרים. גישת "עם לבדד ישכון" של נתניהו הפכה את האיראנים למדינת סף גרעינית והביאה אותנו לאירוע חסר תקדים >>
התפטרות הממשלה הפלסטינית השבוע, כצעד מקדים לקראת הקמת ממשלת מומחים לא מפלגתית, צריכה להדאיג את נתניהו מאוד. התגובה החיובית של נציגי ארצות הברית מרמזת שמדובר במהלך מתואם, כחלק מהתוכנית הגדולה של הנשיא ביידן ליצירת "רשות פלסטינית מחודשת" (Revitalized Palestinian Authority). >>
סמוטריץ' מעוניין בהבערת הגדה, הגברת הטרור והחלשת המלחמה נגד חמאס בעזה כדי לקדם את תוכנית ההכרעה שלו. ונתניהו עושה בדיוק מה שסמוטריץ' רוצה. כך, ממשלת נתניהו-סמוטריץ' פועלת ביודעין נגד האינטרס הביטחוני, מציתה חזית נוספת בגדה ועכשיו גם פוגעת במלחמה נגד חמאס.
נתחיל מהסוף: מוכרחים לקבל את עסקת החטופים בתנאים הקיימים, וישראל צריכה לעשות הכל כדי שהפעם העסקה תתממש והחטופים יחזרו. אבל, וגם את זה צריך להגיד – גרירת הרגליים, ההימנעות מהכרעה והיעדר המנהיגות של נתניהו הביאו לנו עסקה בתנאים הגרועים ביותר עד כה ובאיחור בלתי נסלח. >>
3. האסטרטגיה הישראלית מול איראן חייבת לשנות דיסקט. רק ברית אזורית של מדינות מתונות ובהובלה אמריקאית יכולה להתמודד איתו בצורה אפקטיבית. ראינו הלילה ניסוי כלים לברית הזאת, אבל אם רוצים שהיא תחזיק מעמד ישראל צריכה להתחיל להתנהל אחרת גם מול הפלסטינים. >>
של מאות טילים וכטב"מים איראניים בשמי ישראל. בלתי נתפס שהממשלה המסוכנת הזאת ממשיכה לכהן ולדגול בגישה שפשטה רגל מזמן, בטח לאחר 7 באוקטובר.
2. זו עדות נוספת לכוחם של הסכמים המבוססים על אינטרסים משותפים. הממלכה הירדנית, שיש מי שמזלזל בה, התבררה שוב כנכס אסטרטגי-ביטחוני לישראל. >>
הצהרת נתניהו נגד תוכנית ביידן היא עוד מאותו דבר שהביא אותנו עד הלום: סירוב לכל יוזמה מדינית, גרירת רגליים וחוסר יכולת לקבל הכרעות אסטרטגיות. זו בדיוק המדיניות שהובילה לחיזוק חמאס ול-7 באוקטובר, וזו בדיוק ההתנהלות שמחזקת את הלחץ החיצוני על ישראל. >>
"תוכנית נתניהו ליום שאחרי" היא לא תוכנית והיא לא תוביל אותנו ליום שאחרי – היא המתכון הבטוח להנצחת המלחמה. יש בה מטרות כלליות בלי מסגרת זמנים, בלי אסטרטגיית יציאה, בלי מענה משכנע לבעיית החטופים ובלי כל חזון מדיני. מה כן יש בה? >>
זו עוד הוכחה לכך שאין בישראל מבוגר אחראי. הממשלה הנוכחית ממחישה פעם אחר פעם עד כמה היא לא ראויה למשול. ממשלה שמביאה את ביטחון ישראל לשפל של כל הזמנים, עם תקיפה איראנית על אדמת ישראל, שמדרדרת אותנו למלחמה אזורית בניגוד ליעדים שהיא עצמה קבעה, לא ראויה להישאר בשלטון עוד יום אחד. >>
4. אסור לשכוח: הטריגר לתקיפה האיראנית היה תקיפה ישראלית, ללא תיאום עם ארה"ב, נגד בכיר איראני בטריטוריה איראנית בדמשק, בניגוד לכללים שקבעה ארה"ב, וחמור מכך – בניגוד לכללים שישראל קבעה לעצמה ולאינטרס הישראלי למקד את המאמץ המלחמתי בגזרת עזה, מבלי להרחיב את המלחמה לזירות נוספות. >>
בצה"ל מודעים לכך, ובמקביל ללחימה בעזה כוחות מילואים רבים נשלחו לגזרת איו"ש כדי למנוע התפרצות אלימה. אבל בזמן שמערכת הביטחון פועלת לבלום את הטרור בגדה, נראה כמעט כאילו המערכת הפוליטית עושה הכל כדי שהגזרה תתלקח: >>
נתניהו יודע מצוין מה נדרש לעשות, אבל שיקולים קואליציוניים יותר חשובים לו משיקולי ביטחון. במקום ללכת עם ההיגיון הביטחוני הוא הולך עם ההיגיון המשיחי. הוא מצפצף על מערכת הביטחון וגם על האמריקאים, שדורשים להעביר את הכספים כדי להרגיע את השטח. הכל כדי לשמור על הקואליציה. >>
נתניהו ושריו ממשיכים בהחלשת הרשות ומסמנים אותה כגורם לא לגיטימי לשליטה על הפלסטינים, פוגעים בתיאום הביטחוני איתה, מקפיאים את העברת כספי המיסים ומונעים כניסה של פועלים מהרשות לישראל. במקביל, שרי הימין המשיחי מעודדים אלימות מתנחלים נגד פלסטינים, מה שמגביר את החיכוך ואת הטרור. >>
התוצאה: אנחנו עומדים על ספו של גל טרור בגדה, ויותר כוחות נדרשים כדי למנוע הסלמה כוללת. הפיגוע המשולב אתמול ברעננה ממחיש את המצב בצורה המובהקת ביותר, ומראה מה צפויה לקרות אם הממשלה תמשיך להחליש את הרשות הפלסטינית וללבות אלימות מתנחלים וטרור פלסטיני. >>
או שישראל תמנף את ההצלחה הפנומנלית בהגנת שמי ישראל, תתאפק, תדחה את המענה ההתקפי, תנצל את ההזדמנות האסטרטגית שנוצרה, ותבצר קואליציית הגנה בינלאומית ואזורית, בהשתתפות מדינות כמו ירדן, מצרים וסעודיה, ובהובלת ארה"ב. >>
מרגע שפרצה המלחמה, מרחפת סכנה ממשית להתפשטות של האלימות אל תוך הגדה המערבית. חמאס קרא לפלסטינים בגדה להצטרף לאחיהם בעזה ולעשות פיגועים נגד ישראלים, והפעילות המאסיבית של צה"ל בעזה גורמת לחמאס לחפש זירות אחרות לפעול בהן. >>
8. זה בדיוק מה שאנחנו מציעים ב"יוזמה הישראלית": ניסוח מחדש של אסטרטגיית הביטחון הישראלית ושל יחסינו עם העולם, עם מדינות האזור ומול הזירה הפלסטינית. האירועים האחרונים ממחישים עד כמה ישראל זקוקה ליוזמה כזו.
לקריאת "היוזמה הישראלית":
דבר חמור נוסף שקרה אתמול הוא הפרסום על הזזת יחידת דובדבן מעזה לגדה. יש כמובן קשר בין שני האירועים: בגלל החשש ליותר פיגועים, כוחות שמובילים את הלחימה בתוך עזה נאלצים לעבור לגזרה אחרת. בכירי צה"ל קובעים שהוצאת דובדבן מהרצועה היא ויתור על כוח משמעותי ביותר. >>
5. הטעות הגדולה ביותר תהיה להיכנס לאופוריה מהתוצאה המוצלחת. יש לזכור שהתקיפה האיראנית הייתה ממוקדת, דווחה מראש ונועדה להעביר מסר ולא להבעיר את המזרח התיכון. היא כוונה למטרות צבאיות באזורים דלילי אוכלוסייה, וסיפקה לכל הצדדים אפשרות נוחה יחסית לרדת מהעץ ולמנוע מלחמה אזורית. >>
6. הכדור כעת חוזר למגרש הישראלי. לפנינו שתי אפשרויות בלבד: או להגיב לתקיפה האיראנית בניגוד לעמדת ארה"ב וללא הסכמתה, בצורה שתביא בהכרח למלחמה אזורית במקביל למלחמה בעזה – כזו שתכלול בשלב כזה או אחר גם ירי לעומק ישראל מצד חיזבאללה. >>
הם גם אומרים שהגדה נמצאת על סף פיצוץ. הסיבה למשבר היא הקשיים הכלכליים שנערמים על האוכלוסייה הפלסטינית ואוזלת היד של הדרג המדיני. בדיוני קבינט על העברת הכספים לרשות רואים בדיוק מי נגד מי: סמוטריץ' והימין המשיחי, שמבעירים את השטח ותוקעים את העברת הכספים, נגד גלנט ומערכת הביטחון. >>
תוכניות לכיבוש עזה והקמת התנחלויות בה הולכות וצוברות תאוצה בימין ובקרב חברי הממשלה, שמבקשים לגרור את ישראל לאסון ביטחוני מתמשך. בימין המתנחלי אומרים ש"רק התיישבות תביא ביטחון" – אך מהן המשמעויות הביטחוניות האמיתיות של תוכנית "גוש קטיף 2.0"? >>
חצי שנה לתוך המלחמה, סדר העדיפויות של הממשלה לא השתנה בדבר – ביטחון המדינה ואזרחיה (כולל אלה שחטופים ברצועת עזה) לא מזיז לה. בשבוע שעבר, רגע לפני היציאה לפגרה, היה חשוב לקואליציה לקדם שני מהלכים שאינם קשורים לעורף, לחטופים או לרצון לוודא שהישגי צה"ל יביאו איתם הישגים מדיניים. >>
רוב הישראלים אולי רואים באלימות מתנחלים נגד פלסטינים בגדה המערבית קוריוז במקרה הטוב, אינם מודעים לקיום התופעה או מתכחשים לה, אבל בעולם רואים כיצד תופעה זו הולכת ומחריפה בהתמדה כבר שנים, ובהיעדר אכיפה ישראלית הופכת לאיום אסטרטגי אמיתי על הביטחון והיציבות האזוריים. >>
הפעולה ברפיח מסמלת את כל מה שעקום באופן שבו נתניהו והממשלה מנהלים את המלחמה. בשורה התחתונה – אפס מדיניות, אפס חשיבה לטווח ארוך, סוגיות אסטרטגיות מרחיקות לכת הופכות לצעדים טקטיים. ובהרחבה: 🧵
כמו בסוגיית היום שאחרי, ממשלת נתניהו מוכיחה לעולם ולארצות הברית שמדיניותה היא המכשול העיקרי שעומד בפני מימוש האינטרס הביטחוני של ישראל. יש לקוות שהממשלה בכל זאת תתעשת ותואיל לפעול למען ביטחון ישראל – או לכל הפחות, תפסיק לחבל בו.
אלה שתי דוגמאות שמאחוריהן אמת אחת בסיסית: הסכמה ישראלית לכניסת הרשות הפלסטינית לעזה ואימוץ מחדש של פתרון שתי המדינות הם המפתח לפריצת דרך אסטרטגית עבור ישראל – בעיקר בהיבטים ביטחוניים אך גם מדינית וכלכלית, מול המערב ומדינות ערב המתונות. לא תהיה דרך אחרת להמשיך את הסכמי אברהם. >>
הסכנה הגדולה עבור ישראל אינו הפגיעה בעבריינים שנהנים מחסינות פוליטית בפני החוק, אלא האיום הממשי שמהווים אלימות וטרור המתנחלים – והממשלה שתומכת בהם – על ביטחון ישראל ועל יציבות האזור, הסכנה הממשית להתרחבות המלחמה והקרע המתרחב עם הממשל האמריקאי. >>
מכל זה אפשר ללמוד דבר אחד: ארצות הברית והעולם הסירו את הכפפות, והם לא יסתפקו בסנקציות על מתנחלים בודדים. כדי למנוע את המשך הסנקציות, הממשלה תידרש לשנות את מדיניותה ב-180 מעלות. במקום לגבות את הטרור היהודי, להתחיל להיאבק בו. במקום למוטט את הרשות הפלסטינית, לסייע לה לשרוד. >>
ההצהרה הסעודית אולי נוסחה על דרך השלילה, אך למעשה התוותה את התנאים להסכמה סעודית לנרמול היחסים עם ישראל. נורמליזציה עם המדינה הערבית העשירה והחזקה ביותר תביא לפתיחת האזור כולו לישראל, ברוח יוזמת השלום הערבית. זה יהיה הישג כלכלי אדיר, וגם חיזוק משמעותי במאבק האזורי נגד איראן. >>
הממשלה הנוכחית העניקה בשנה החולפת רוח גבית חסרת תקדים לאלימות המתנחלים. אחדים ממנהיגי הקואליציה רואים בפעולות האלימות והטרור שעושים מתנחלים בשטח חלק מובהק ממדיניות הסיפוח שהממשלה מעוניינת לקדם ("למחוק את חווארה") ומובילה באופן מעשי. לא מדובר ברשלנות פושעת אלא במדיניות מכוונת. >>
אתמול לפנות בוקר פרסם משרד החוץ הסעודי הצהרה, ובה נכתב כי סעודיה לא תקיים יחסים דיפלומטיים עם ישראל אלא אם תכיר במדינה פלסטינית ותסיים את המלחמה בעזה. ההצהרה נתפסה בישראל בעיקר כאיום או כסירוב סעודי לנורמליזציה. קריאה זהירה מראה שזה לא בדיוק מה שנאמר. >>
מדובר בדפוס קבוע: אנשי "נוער הגבעות" והחוות בעומק הגדה מפעילים אלימות וטרור שיטתיים נגד תושבים פלסטינים במטרה לדחוק אותם החוצה מאדמותיהם. לא מדובר רק בסוגייה הנוגעת להפרת זכויות אדם, אלא בתופעה בעלת השלכות גאו-אסטרטגיות מדאיגות מאוד. >>
השעה ההיסטורית מחייבת את המחנה שוחר החזון הציוני של מדינה בטוחה ודמוקרטית, ביתו היחיד של העם היהודי, לנצל את ההזדמנות ולהציב אלטרנטיבה שפויה לנוכח חזון המלחמה והסיפוח של נתניהו והימין הדתי-הקיצוני.
לקריאת התוכנית:
זוהי לא תוכנית סגורה. זהו בסיס רעיוני, פתוח לביקורת ולדיון מעמיק, שימחיש למחנה הדמוקרטי, כך אני מקווה, שניתן להציב אלטרנטיבה מדינית, ריאלית ואטרקטיבית, שתאפשר לסיים את המלחמה, להשיב בהקדם את כל החטופים, ולהוביל את ישראל להישג מדיני חסר תקדים.
החלטת מועצת הביטחון, בהימנעות ארה"ב, הייתה מאוזנת, אולי מאוזנת מדי. ממוקדת בהומניטארי, לא תובעת את סיום המלחמה וגם לא קידום של מתווה מדיני כלשהו. למרות זאת, נתניהו כהרגלו, מנצל את את ההחלטה כדי לנגח את הממשל תוך שהוא מתערב במזיד בשנת בחירות ובניהול קמפיין להשבת טרמפ לבית הלבן.
אלימות המתנחלים השיטתית מייצרת פוטנציאל נפיץ – לא רק במוטיבציה של גורמים פלסטיניים קיצוניים לפעול באלימות נגד ישראלים בגדה ובישראל, אלא גם בתסכול הגובר של הפלסטינים כלפי הרשות הפלסטינית, שאינה מצליחה לדאוג לצרכיה הבסיסיים של אוכלוסייתה. >>
תמיכה אמריקאית ואירופית חסרת תקדים בישראל, סיוע בניהול עזה ובבניית הפרטנר הפלסטיני, נורמליזציה ביחסים הדיפלומטיים והכלכליים עם מדינות המזרח התיכון לרבות השתתפות בתוכנית ביידן למסדרון כלכלי בין הודו למזרח התיכון – כל אלה אפשריים בהחלט. הם דורשים הנהגה ישראלית אמיצה. >>
גם בכל הקשור לעזה, ישראל קיבלה מארצות הברית הצעה משמעותית שתוכל לסייע להתמודד עם ניהול הרצועה ביום שאחרי. לפי ההצעה האמריקאית שפורסמה בשבוע שעבר, ארצות הברית תכשיר גורמים מקומיים בעזה להוות כוח משטרתי מקומי, בשיתוף הרשות הפלסטינית. לפי הפרסום, ישראל טרם השיבה להצעה האמריקאית. >>
כל הדרכים מובילות לשאלת המדינה הפלסטינית. היחס להקמתה, ולדינמיקה שתוביל לכך, הולך ומתבהר כמכשול העיקרי בפני יכולתה של ישראל להשיג מטרות מדיניות ולסיים את המלחמה עם הישגים אסטרטגיים. לא מופרך לקבוע שממשלת ישראל מקריבה את האינטרס הלאומי על מזבח ההתנגדות להקמת מדינה פלסטינית. >>
וכך הגענו ל-7 באוקטובר. עם פרוץ המלחמה, קצב אירועי האלימות וטרור המתנחלים יותר מהוכפל – ממוצע של שבעה אירועים ביום, שבהמשך התמתן והתייצב על ארבע תקריות ביום (עדיין יותר גבוה מקצב האירועים היומי עד למלחמה). האמריקאים מודאגים מהסלמה בגדה, שעלולה להכניס את חיזבאללה למלחמה כוללת. >>
הסירוב הישראלי לטפל באלימות המתנחלים הבהיר לארצות הברית שהרמזים לא עובדים והגיע הזמן למעשים. לכך מצטרף הזעם האמריקאי על ניהול המלחמה על ידי נתניהו וסירובו לדון ביום שאחרי. בנובמבר הודיע ביידן במאמר בוושינגטון פוסט כי יפעל נגד מתנחלים אלימים וימנע את כניסתם לארצות הברית. >>
גם בריטניה ומדינות האיחוד האירופי הודיעו כי יפעלו נגד מתנחלים אלימים. בתחילת החודש הנוכחי האיום האמריקאי הפך למציאות כאשר ביידן הטיל סנקציות על ארבעה מתנחלים אלימים. אליו הצטרפו בריטניה, שאסרה השבוע את כניסתם של ארבעה מתנחלים לשטחה, וצרפת, שהטילה היום סנקציות על 28 מתנחלים. >>
אם לא די לישראל במלחמה מתמשכת בעזה, חילופי ירי בצפון שעלולים להידרדר למלחמה מול חיזבאללה, הסלמה בגדה המערבית ועימות מול איראן, ממשלת ישראל מבשלת לנו משבר חסר תקדים ומיותר לחלוטין גם ביחסים עם מצרים. איך זה קרה ולמה זה צריך להדאיג מאוד כל אחד ואחת מאיתנו? >>
שילוב של אידאולוגיה משיחית קיצונית ושיקולים פוליטיים גורם לישראל לקוצר רואי היסטורי ממאיר. המציאות משתנה סביבנו, עובדות נקבעות בשטח, וממשלת ישראל מעדיפה להישאר בחוץ ולוותר על הזדמנות לעצב את המציאות האזורית. זו גישה אנטי-ביטחונית בעליל, ולא פחות מכך – אנטי-ציונית.
הקמת התנחלויות בלב עזה באמצע המלחמה היא תרחיש מופרע, אבל במציאות הפוליטית הקיימת היא אפשרית בהחלט, ועלולה בקלות להפוך לאירוע בעל משמעויות אסטרטגיות בלתי נתפסות. מה שיסייע לכך להתרחש הוא גיבוי מלמעלה והיעדר אכיפה מצד צה"ל. איך זה יקרה? >>
כבר בסוף 2022 פורסמה (ב"ישראל היום") כוונתו של ממשל ביידן להפעיל סנקציות על מתנחלים אלימים ולמנוע את כניסתם לארצות הברית. האמריקאים ציפו שישראל תתחיל להתייחס לבעיה ברצינות. כידוע, לממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר, שעמדה לקום באותם ימים, היו תוכניות אחרות לחלוטין. >>
מבחינת ישראל, המשמעות היא שאסטרטגיית הפרד ומשול של נתניהו, שהחליש את הרשות הפלסטינית ומנע התקדמות מדינית בעשור האחרון – ובמקביל העשיר את קופת חמאס והתיר לו להתעצם צבאית ולהיערך ל-7 באוקטובר – קרובה לפשיטת רגל. אבל חשוב מכך, בזמן שממשלת נתניהו מתבצרת בסרבנותה, העולם הולך קדימה. >>
אתמול התייצב בנימין נתניהו מול המצלמות וסיפר: אישרתי את התוכניות המבצעיות לכיבוש רפיח. זו הפעם הרביעית, בלי נדר, שבה הוא מודיע על האישור הזה. פרק מתקדם נוסף בסדרת "הניצחון המוחלט" שנתניהו מנסה למכור לנו.
וגם הפרק הזה מתחיל ונגמר בלי עדכונים נוספים ובלי לענות על השאלות ההכרחיות: >
בשבוע שעבר היה לי הכבוד להשתתף בכנס "היום שאחרי", שנערך בכנסת בהובלת חברי הכנסת גלעד קריב, יואב סגלוביץ ונעמה לזימי ובשיתוף עם היחידה המדינית-ביטחונית של קרן ברל כצנלסון ומיתווים. הצגתי בכנס את עיקרי היוזמה הישראלית שהשקנו בסוף השבוע. לצפייה בדברים המלאים:
כבר כמה שנים נמדדת עלייה ברורה בהיקף התקריות האלימות של מתנחלים נגד פלסטינים בגוף וברכוש. אם ב-2021 נמדד ממוצע של תקרית אלימה אחת ביום, ב-2022 מספר התקיפות הוכפל ובשנה שעברה הקצב עלה לשלושה אירועים ביום – ואז הגיע 7 באוקטובר. >>
במקביל דווח ב"פוליטיקו" כי ביידן הוציא מזכר קבינט לבכירי ממשלו בדרישה לייצר אפשרויות פעולה זריזות לטיפול במתנחלים אלימים, המהווים לשיטתו "איום רציני" על השלום והיציבות באזור. גם שר החוץ בלינקן הודיע כי מחלקת המדינה מאמצת מדיניות של איסור כניסה למתנחלים אלימים. >>
מה זה אומר "ניצחון מוחלט"? נתניהו הצליח לקחת מלחמה מוצדקת וחשובה שניתן וצריך היה לתרגם להישגים מדיניים וביטחוניים משמעותיים, והפך אותה למלחמה חסרת תכלית ותוחלת, משום שהוא מסרב להציג יעדים. איך מי שנכשל בכל היבט אפשרי מסוגל בכלל לדבר על "ניצחון מוחלט"? >>
ביידן לא מחכה לישראל כדי לקדם את התוכנית שלו. ובזמן שישראל מאותת שתתנגד לכל יוזמה אמריקאית, אבו מאזן והרשות הפלסטינית מציגים צעדים אמיתיים בשטח. אם במשך שנים ישראל הייתה זו שפעלה ויזמה וההנהגה הפלסטינית ידעה בעיקר להגיד לא, נראה שהיוצרות התהפכו. >>
תהליך מדיני-ביטחוני מדורג עם אופק להסדר בינינו לבין הפלסטינים על בסיס חזון שתי המדינות הוא לא רק צו השעה, אלא גם המענה המתחייב לאינטרס הביטחוני של ישראל. מוטב שנשתתף בו מתוך הבנה שזו טובת המדינה ותוך לקיחת יוזמה – ולא ניגרר לשם תחת הלחץ הבינלאומי.
כאמור, ישראל יכולה לפתור את הפלונטר אם תעשה את מה שהייתה צריכה לעשות בלאו הכי ותוביל בעצמה צעד יזום להכרה במדינה פלסטינית, כחלק ממהלך מדיני רחב יותר שיכלול את השבת החטופים, סיום המלחמה ובניית הרש"פ המחודשת כאלטרנטיבה לחמאס וכבסיס למדינה הפלסטינית שבדרך. >>
הרשות הפלסטינית צפויה לקדם מחר הצבעה על קבלת פלסטין לאו"ם. אחת ההשלכות של המהלך היא שאבו מאזן והנשיא ביידן נכנסים למסלול התנגשות מסוכן ומיותר. הוא מסוכן כי הוא מביך ומחליש את ביידן בתקופה שבה אנחנו צריכים אותו יותר מכל. הוא מיותר כי ישראל יכולה לעשות צעד אחד שימנע את הסקנדל. >>
זה לא רק הקרע ההולך ומתרחב בין ישראל לארצות הברית, לבנות בריתה במערב ולמדינות ערב המתונות. זה גם הסירוב של נתניהו להכנסת הרשות הפלסטינית לרצועת עזה לאחר המלחמה בתום תקופת ביניים – תרחיש שיתממש רק בתנאי שישראל תתחייב על אופק מדיני לפלסטינים. >>
הם קשורים אך ורק להעמקת מהלכי ההשתלטות של הימין המשיחי על המדינה. החלטת ממשלה בעניין החטיבה להתיישבות נועדה להקל על המדינה במימון הרחבת ההתנחלויות - בעיצומה של הסלמה אלימה בגדה המערבית. במקביל עבר חוק שמעניק להתנחלויות עשרות מיליונים מכספי ארנונה של יישובים בתוך גבולות המדינה. >>
ביידן מעוניין ברשות פלסטינית אחת, שתפתח יכולות שלטוניות משופרות, תזכה להסכמה של כלל הפלגים הפוליטיים הפלסטיניים ותשלוט בגדה המערבית ובעזה. אמנם יש עוד כברת דרך ארוכה עד שהרשות הפלסטינית המחודשת תקרום עור וגידים, אבל הכרזתו של ראש הממשלה אשתייה השבוע היא הצהרת כוונות דרמטית. >>
יש בה אמירה עמומה וכללית על התנאים ההכרחיים להגעה ליום שאחרי. לפי נתניהו, היום שאחרי לא יגיע כל עוד נתניהו לא יחליט שהוא הגיע. המלחמה יכולה להימשך ללא הגבלה וללא סוף, עד ל"מניעת איום מרצועת עזה לאורך זמן". מבחינתו, זה יכול לקחת גם שנים ארוכות. >>
התוכנית מהווה באופן מעשי הכרזה מצד נתניהו על כוונה ישראלית לכבוש את עזה, לשלוט בה ביטחונית ולהותיר את הניהול האזרחי בה לגורמים מקומיים. ההפרדה בין שליטה ביטחונית לניהול אזרחי אולי קיימת בראשו של נתניהו, אבל את העולם היא לא תשכנע. ישראל תיתפס ככובשת על מלא ברצועת עזה. >>
היסטורית, ממשלות ישראל ראו ברעיון המדינה הפלסטינית איום על מדינת ישראל. גם אלה שהסכימו להקמת ישות מדינתית פלסטינית, העדיפו שתהיה כמה שיותר חלשה. נתניהו הלך צעד אחד רחוק יותר והחליש את הרשות הפלסטינית, שמקיימת תיאום ביטחוני מציל חיים עם ישראל. כעת יש לאמץ גישה הפוכה בתכלית. >>
כבר 103 ימים שהממשלה מסרבת לקיים דיון על 'היום שאחרי' המלחמה, והלחימה נמשכת למעשה ללא יעדים מדיניים. זה לא רק פוגע באפשרות לייצר מציאות ביטחונית טובה יותר לאחר תום הלחימה, אלא ממש מפריע לצה"ל לנצח את חמאס. אבל יש בקבינט קול אחד שאומר דברים שונים. >>
הממשלה, מוביליה והמדיניות שלה מפריעים לצה"ל לנצח במלחמה ופוגעים בביטחון בזמן אמת. לא רק סביב החטופים. הדוגמה המובהקת בימים אלה היא ציר פילדלפי – מקום שבו השיקולים הפוליטיים של הממשלה כובלים את ידי צה"ל, או לחלופין מעמידים את ישראל על מסלול התנגשות מיותר ומסוכן עם מצרים. >>
כמו במקרים אחרים, הניסיון של נתניהו לדחות את החזון הזה ולהבטיח פנטזיות כאלה ואחרות נשמע טוב על הנייר – אבל במציאות הוא יביא עוד אסונות. גנץ ואיזנקוט, שנכנסו לממשלה כדי לבלום מהלכים מסוכנים של נתניהו והימין הקיצוני, מוכרחים להביע עמדה נחרצת בעניין באופן מיידי.
כשהממשלה עושה זאת באמצע מלחמה, היא מוסיפה חטא על פשע: זה לא רק סדר העדיפויות המעוות, שמעדיף את טובת הימין המשיחי על פני כלל אזרחי המדינה. הממשלה בוחרת לחזק מפעל שכל מהותו היא פגיעה בביטחון באמצעות אלימות, הגברת החיכוך ועידוד אינתיפאדה – בהתאם למטרתם המוצהרת של בן גביר וסמוטריץ'
בהצהרה, שלמרבה הצער גם גנץ ואיזנקוט חתומים עליה, אין שום בשורה חדשה, והיא גם לא תשפיע על היוזמות הבינלאומיות שכבר קורמות עור וגידים. הגענו למצב אבסורדי שבו מדינות העולם נחושות יותר לפעול למען האינטרס הביטחוני של ישראל, בעוד שממשלת ישראל פועלת נגדו. >>
ההיבט הטראגי ביותר בעסקה, והלוואי שתתממש, הוא העיתוי שלה: חצי שנה מאוחר מדי, לאחר שניתן היה להגיע לעסקה בתנאים כאלה או טובים יותר לפני שחטופים רבים כל כך נרצחו או נהרגו, נפצעו או חלו, או המשיכו לסבול ולהירקב בשבי חמאס. גם זה על הידיים של נתניהו.
הכרזה על אופק מדיני לפלסטינים, רתימת האזור וארצות הברית לשיקום וניהול הרצועה הכשרת הרשות הפלסטינית לשליטה בעזה ובגדה בראייה מדינתית, הקמת ברית אזורית של מדינות מתונות למאבק באיראן ובאיומים אזוריים אחרים – זה המענה היחיד לאינטרס הביטחוני של ישראל, והוא יותר אפשרי היום מתמיד. >>
שר האוצר סמוטריץ', שדורש כי ישראל תתנגד למהלכים המתוכננים, טוען כי מדובר ב"איום קיומי" ופרס לטרור. האמת לא יכולה להיות רחוקה יותר. מדינה פלסטינית שתקום בתום תהליך מדורג ומתואם עם ישראל, בעלת יכולת משילות חזקה ויכולת להיאבק בטרור – היא הדרך היחידה להבטיח את ביטחון ישראל. >>
ההנחה שגורמים בינלאומיים ימהרו לשלוח כוח אדם וכסף לסיוע, ניהול ושיקום של עזה אינה מתבססת על המציאות. אף מדינה – לא במזרח התיכון ולא במערב – לא תשתף פעולה עם תוכנית נתניהו בגרסתה הנוכחית, כל זמן שלא תובטח כניסתה העתידית של הרשות הפלסטינית עם אופק מדיני. >>
הלחץ הבינלאומי נולד בעקבות ההתנגדות הישראלית, ומתוך ההבנה שהתמשכות הסכסוך הישראלי-פלסטיני נעשתה בלתי נסבלת ומהווה גורם מרכזי לחוסר יציבות אזורי, ושהגיעה שעת כושר להניע מהלך מאומץ לסיום הסכסוך בהסדר מדיני. נראה שהיחידים שלא מבינים זאת הם חברי הקואליציה בישראל והנהגת חמאס בעזה. >>
מייד ביום שאחרי המלחמה ואחרי הניצחון על חמאס, ישראל תוכל להתחיל ביישום צעדי #היוזמה_הישראלית. אבל איך נגיע ליום שאחרי? בשביל זה צריך אסטרטגיית יציאה מהמלחמה – וכן, הגיע הזמן לסיים אותה. >>
חשוב מכל, ממשלה שפויה היתה בוחנת בצורה מפוכחת את יעדי המלחמה בני ההשגה ואלה שאינם, ומחשבת את החלטותיה ביחס לסיכוי הטוב ביותר להשיב את החטופים. היא היתה עושה כל שניתן כדי להגיע לעסקה גדולה של חילופי חטופים תמורת אסירים והגליית מנהיגי חמאס מעזה, בהתאם להצעה הקטארית. >>
מעבר לכך, כל גורם מקומי שיקבל לידיו את השליטה האזרחית בעזה, לפי תוכנית נתניהו, ייתפס כמשת"פ של ישראל ולפיכך לא תהיה לו לגיטימציה למשול בעזה – או, לחילופין, יהיה משויך רעיונית ומעשית לחמאס. בשני המקרים, התוצאה תהיה השבת המפתחות לחמאס. >>
בשורה התחתונה, נתניהו מבטיח הישגים יפים על הנייר – ביטחון, שליטה צבאית – ומתנער מניהול אזרחי של הרצועה, אבל אין לכך כל אחיזה במציאות. בעיקר, תוכנית נתניהו בורחת מהתמודדות עם המציאות ועם צרכי הביטחון האמיתיים של ישראל. יש רק דרך אחת לייצר ביטחון מתוך המצב הנוכחי. >>
לעסקה בתנאים הנוכחיים יש תמיכה מהדהדת בדרגים המקצועיים, ובכל זאת איש לא משלה את עצמו שמדובר בעסקת החלומות. נהוג לומר במקרים כאלה שלא בוכים על חלב שנשפך. אבל גם אם לא בוכים עליו, ראוי לבחון למה הוא נשפך – ובעיקר מי שפך אותו. מה גם שבמקרה הזה, לא חלב נשפך אלא דם. >>
כאשר פוליטיקאים ודמויות ציבוריות, לרבות חברי מפלגת השלטון, תומכים באיוולת של כיבוש עזה והקמת התנחלויות, הם מחזקים את הטענות המסוכנות שמושמעות בעולם נגד ישראל, ולפיהן המלחמה בעזה אינה מלחמת מגן אלא מלחמה שמטרתה כיבוש טריטוריה. >>
ממשלה שפויה היתה מתחילה את יום העבודה הראשון שלה בדיון על היום שאחרי המלחמה. הדיון הזה כנראה היה מוביל אותה למסקנה שאין תרחיש סביר לעתיד הרצועה, זולת שליטה עתידית של רשות פלסטינית. כל אפשרות אחרת תביא טרור ואלימות, וזו גם האפשרות היחידה המקובלת על ארה"ב ומדינות ערב המתונות. >>
רק הסדר מדיני עם הפלסטינים על בסיס חזון שתי המדינות, בגיבוי אמריקאי ואזורי ותוך קידום נורמליזציה עם מדינות ערב, יממש את האינטרס הביטחוני של ישראל. ניסיון הממשלה לבלום את החזון הזה פוגע בביטחון ישראל.
התוצאה שלא תיאמן תהיה חזרה לקווי 6 באוקטובר, לסטטוס קוו אנטה. לא ניתן לחשוב על כישלון אסטרטגי, מדיני וצבאי, גדול מזה. זה אפשרי רק כאשר מה שמוביל את ההנהגה אינו יעדים מדיניים-אסטרטגיים אלא שיקולים פוליטיים-אישיים ופנטזיות משיחיות. אבל זו, כידוע, ההנהגה שיש לנו. >>
ביום חמישי האחרון ראינו דוגמה ראשונה לניסיון של פעילי ימין קיצוני לפרוץ את גבול עזה באזור מחסום ארז ולהקים מבנה ארעי בצד השני של הגדר, תוך שהם קוראים לחיילים "נאצים". ה"מאחז" אמנם פורק תוך זמן קצר, אבל העובדה שאזרחים נכנסים לשטח מלחמה באין מפריע צריכה להדיר שינה מעיני כולנו. >>
ממשלה שפויה היתה מצהירה בפני הציבור הישראלי והעולם שזו כוונתה ואין בלתה. לא התנחלויות, לא נוכחות צבאית ישראלית בלתי מוגבלת ולא כל סידור קיקיוני ומופרך אחר. הממשלה היתה מבהירה שכניסת הרשות לרצועה תהיה חלק מתהליך רחב שיכלול גם אופק מדיני. >>
נשמע דמיוני? למרבה הצער, דברים מופרכים ונוראים יותר כבר קרו בשנה האחרונה. זו בדיוק הדינמיקה שמובילה ממשלת הימין הקיצוני – דינמיקה שמחבלת בביטחון ומסכנת את עצם קיומה של המדינה.
השאלה היא לא באיזה מחיר שווה להחזיר את החטופים. כל עסקה שתושג תהיה כרוכה, באופן בלתי נמנע, בסיום הלחימה בעזה. זו כשלעצמה לא סיבה להימנע מעסקה. השאלה, אם כן, היא באילו תנאים אנחנו מסיימים את הלחימה, מה מצב הסיום והאם ישראל השיגה את יעדיה. בהיבטים האלה, מדובר בכישלון מוחלט. >>
אם מישהו בימין בונה על העולם שייקח מאיתנו את נטל השליטה על האוכלוסייה האזרחית, כדאי שיחשוב שוב. אף מדינה לא תיקח מישראל את העבודה השחורה כדי לאפשר את כיבוש עזה והקמת ההתנחלויות. הנטל כולו יהיה של אזרחי ישראל, שישלמו בכמויות של כסף ודם על הפנטזיות המשיחיות של המתנחלים. >>